הגדלת חזה

ניתוח הגדלת שדיים הינו אחד הניתוחים הנפוצים ביותר בכירורגיה פלסטית והשכיח ביותר בישראל. בניתוח זה מוגדל נפח השד, על ידי משתל העשוי בדרך כלל מסיליקון, המוחדר דרך חתך קטן יחסית בגבול התחתון של השד. ניתוח זה הינו אחד הניתוחים המוצלחים ביותר בכירורגיה הפלסטית והוא תורם רבות לדימוי העצמי ולבטחון העצמי של המטופלות.   המועמדת הטובה ביותר להגדלת חזה הניתוח מתאים לנשים שמלאו להן 18 שנים, לאחר שהשד הגיע לבשלותו. הניתוח מתאים לנשים בעלות שדיים קטנים המעוניינות בהגדלת נפח השד, או לנשים אשר השדיים שלהן התרוקנו עם השנים ויש צורך למלאם. במקרים של חוסר התפתחות מולדת של השד או אסמטריה קשה בין השדיים, ניתן לשקול ביצוע מוקדם יותר של הניתוח. מעבר לכך, המועמדות הטובות ביותר לניתוח הינן נשים בריאות ויציבות מבחינה נפשית, להן ציפיות ריאליות בנוגע לתוצאות הניתוח. נשים להן שד מרוקן וצניחה משמעותית של הפטמות, יזדקקו מעבר להגדלת השד גם להרמתו. פרטים לגבי ניתוח זה ניתן לקרוא תחת קטגורית "הרמת שדיים".

תכנון הניתוח שלך

בביקור זה חשוב לדון באופן מפורט עם המנתח שלך על ציפיותייך מהניתוח, וכמו כן חשוב מאוד להקשיב לחוות דעתו של המנתח. לכל רופא יש ראיה שונה לגבי גודל וצורת השדיים. המנתח יבדוק את השדיים וימדוד אותם בעמידה ולאחר כל זאת ידון עימך על המשתנים אשר משפיעים על סוג הניתוח המתאים לך.  

מיקום החתך (תמונה-1)

ישנן שלוש דרכים מקובלות למקם את החתך, דרכו יוחדר השתל לגוף: 1. בקפל התת שדי התחתון 2. בגבול העטרה התחתון 3. בבית השחי ישנן עוד אפשרויות, פחות שכיחות, כגון הכנסת השתל דרך הטבור (אפשרות זו מתאימה לשתל עם מי מלח בלבד), אולם מרבית המנתחים הפלסטיים אינם מעודדים גישה זו. החתך הנפוץ ביותר להגדלה הינו בקפל התת שדי, והוא מאפשר שליטה מלאה, טובה וקלה על מיקום השתל בניתוח. זהו גם החתך המועדף לצורך החדרת שתלים אנטומיים. חתך זה, במידה וממוקם באופן מדויק, כמעט ואינו נראה. החתך בבית השחי מועדף על ידי חלק מהמנתחים, מכיוון שהוא יותר מוסתר. נשים שהולכות חשופות או עם גופיות ובקיני, צריכות להתייעץ עם המנתח לגבי כדאיות החתך בבית השחי. שיטה זו דורשת יותר מיומנות ויש בה אחוז גבוה יותר של חוסר סימטריה וצורך בתיקונים. חתך דרך גבול העטרה נותן תוצאות אסתטיות מצוינות, אך זוהי הגישה היחידה העוברת דרך רקמת השד ויש בה שיעור מעט יותר גבוה של זיהומים והפרעות תחושה. ישנן צורות מסוימות של שדיים בהן נעדיף לבצע את הניתוח דרך גבול העטרה (בשד טובולרי). ההחלטה על מיקום החתך תלויה אם כך הן במקרה והן במיומנות של המנתח הפלסטי.   תמונה -1  מיקום החתכים לצורך ביצוע הגדלת שדיים   מיקום השתל (תמונה-2)  את השתל ניתן למקם מעל לשריר בית החזה או מתחתיו. לכל אחת מהגישות הניתוחיות יש יתרונות וחסרונות, ואין שיטה אחת טובה באופן מובהק מהשנייה. כאשר רקמת השד בחלק העליון דקה ומועטה יחסית, יעדיפו רוב המנתחים לשים את השתל מתחת לשריר, על מנת לתת לו יותר כיסוי וכך יש פחות סיכוי להרגיש את השתל במישוש. יתרונות נוספים של גישה זו הינם הפחתה בתופעה של אי סדירות פני השתל, שאנו מכנים קפלים או גלים, שיעור זיהומים נמוך יותר והסיכון לצניחה של השד עשוי להיות קטן יותר. יש הטוענים שבמנח זה הסבירות להתקשות המעטפת (הקופסית) נמוך יותר אף הוא. מצד שני, במנח תת שרירי, המהלך לאחר הניתוח מגביל וכואב יותר ומשך ההחלמה ארוך יותר. בנוסף, התוצאה המיידית לאחר הניתוח אינה יפה וטבעית ולוקח כ – 3 חדשים עד להשגת תוצאה מלאה. כאשר השתל מונח מעל השריר, זו גישה אשר מתאימה לנשים בעלות עובי טוב של רקמת שד, בעיקר בחלק העליון, הניתוח מעט קל  יותר, ההחלמה מהירה יותר ופחות מכאיבה, וגם התוצאה היא כמעט מיידית. מנח זה מתאים יותר לשדיים נפולים ולשדיים בעלי בסיס צר. לפיכך, ההחלטה של מיקום השתל הינה מורכבת ויש להשאירה בידי המנתח.   תמונה -2 מיקום השתל ביחס לשריר החזה (מימין - מנח מתחת לשריר, ומשמאל - מנח מעל השריר).    

בחירת השתל המתאים

השתלים היום עשויים כולם ממעטפת של סיליקון. מעטפת זו יכולה להיות מלאה בג'ל סיליקון או במים פיזיולוגיים הקרויים גם מי מלח (סליין). שתלי הסיליקון הינם השתלים בהם נעשה השימוש הגדול ביותר, בעיקר לאחר החלטת הרשויות בארה"ב (FDA) ששתלי סיליקון, ככל הנראה, אינם גורמים לבעיות רפואיות כלליות. יתרונות שתלי הסיליקון הינם: עמידות לאורך זמן, רכות ובטיחות. שתלי מי מלח מצויים עדיין בשימוש, אך הם הרבה פחות נפוצים, לשתלים 3 תכונות נוספות המצריכות התייחסות:

1. צורת השתל – שתלים יכולים להיות עגולים או בעלי צורה אנטומית (אגסית), האמורה לחקות את צורתו הטבעית של השד. ההחלטה על צורת השתלים צריכה להיות מותאמת למבנה השד המטופל, לרצון המטופלת ולהעדפות המנתח. צריך לציין ששתלים אנטומיים הינם יקרים יותר ומצריכים חתך מעט ארוך יותר, אשר כמעט תמיד יהיה ממוקם בקפל שמתחת לשד. סכנה נוספת שיש בשתלים האנטומים היא שינוי צורה של השד במקרה שהשתל מסתובב. עם זאת, מדובר בסיכוי קטן מאוד.
2. מבנה השתל – לשתלים עגולים שני ממדים חשובים: רוחב הבסיס והגובה. שתל יכול להיות רחב ונמוך או צר וגבוה, ועדיין לשמור על אותו נפח. ככל שהשתל יותר גבוה, הוא יהיה יותר בולט מבית החזה. אנו קוראים לתכונה זאת "פרופיל" או באנגלית - Projection. ככל שהפרופיל יותר גבוה, המראה יהיה יותר עגול, ויש יותר סיכוי שהגבול העליון של השד יהיה מודגש. מראה זה מעט פחות טבעי. בכל מקרה, צריך להתאים את מבנה השתל לגודל בית החזה, למבנה הגוף ולנפח הרצוי להגדלה. מבנה בית חזה רחב מצריך בסיס רחב, בעוד נשים רזות עם בית חזה צר עשויות להזדקק לשתלים עם בסיס צר ופרופיל גבוה.
3. סמיכות הג'ל – ג'ל הסיליקון עצמו יכול להיות בדרגת סמיכות רגילה או יותר גבוהה. תכונה זו נקראת "קוהסיביות". היתרון של הג'ל הקוהיסיבי נעוץ בכך שהוא אינו מתפזר במידה ויש קרע במעטפת הג'ל. ישנה טענה לא מוכחת, לפיה ככל שהג'ל סמיך יותר - הסיכוי להיווצרות קפלים וגלים על פני השתל קטן יותר. מצד שני, החיסרון של השתלים הללו הוא בכך שככל שהג'ל סמיך יותר - השתל נוקשה יותר ופחות טבעי למגע.

בחירת גודל (נפח) השתל

בחירה של שתל מתאים הינה המפתח להצלחת הניתוח. כיום ברור, כי השימוש בשתלים קטנים יותר משמעו ניתוח מוצלח יותר וטבעי יותר לאורך זמן. רבות מהנשים שמגיעות לניתוח מעוניינות בשתלים גדולים מדיי ומעוניינות בבלט בחלק העליון של השד, כמו בחזיית "Push-up", ועל המנתח להסביר ולעדן את הדרישות של המטופלת. הנפח הממוצע בהגדלות שדיים בארץ כיום נע סביב 300 מ"ל. בהחלטה על הגודל, חייבים לקחת בחשבון את גודל ומבנה גוף האישה. יש לקחת בחשבון את: מבנה ורוחב בית החזה, גודל השד ההתחלתי, גמישות רקמת השד וכמות העור בשד. לא ניתן להשיג מתיחה אינסופית של העור. עור מאוד מתוח מאבד חלק מהאלסטיות שלו ואיכותו נפגמת. מאוד מומלץ להקשיב לדעתו של המנתח בנוגע להחלטות על גודל המשתל. עם זאת רובנו, כמנתחים, קשובים לרצונותיה של המטופלת.  

ההכנה לקראת הניתוח

לפני כל ניתוח יש צורך לבצע בדיקות דם בסיסיות, כגון ספירת דם, כימיה של הדם ולעיתים גם תיפקודי קרישה. כתלות בהסטוריה המשפחתית של סרטן השד, תזדקקי תמיד לבדיקת כירורגי שד, ולעיתים תתבקשי לבצע ממוגרפיה. יש להצטייד בכל המידע הרפואי שלך. יש להפסיק לעשן לפחות 3 חודשים לפני הניתוח. יש להפסיק טיפול במדללי דם (כמו אספירין) לפחות 10 ימים לפני הניתוח, וכמו כן יתכן ותתבקשי להפסיק שימוש בתוספי מזון, כמו אומגה 3 או ויטמינים מסויימים. במידה ונתבקשת, זכרי לרכוש חזיית ספורט במידה הנחוצה. ביום הניתוח יש לשמור על צום מלא במשך 6 שעות.  

היכן יבוצע הניתוח שלך

ניתוח הגדלת חזה יבוצע בבית חולים או במרכז ניתוחי יום כירורגים אשר מאושרים על ידי משרד הבריאות. בדרך כלל הניתוח מבוצע במסגרת של ניתוחי יום, וברוב המקרים תשוחררי לביתך לאחר התאוששות של כשש שעות.  

סוג ההרדמה

הגדלת חזה מבוצעת בדרך כלל תחת הרדמה כללית, כלומר את תשני במהלך כל הניתוח.  

הניתוח

משך הניתוח הינו בין שעה לשעה וחצי. בניתוח עצמו מבוצע חתך במקום אשר תוכנן, ואז המנתח מייצר כיס אשר מתאים לגודל השתל שנקבע (הכיס יכול להיות מעל או מתחת לשריר החזה הגדול). בהמשך מוחדר המשתל למקום, המנתח בודק את מיקומו ואת מידת התאמתו של השתל, ובמידה והשתל מתאים, הכיס נפתר והעור נסגר.  

לאחר הניתוח

לאחר הניתוח, האזור הניתוחי יהיה חבוש עם חזיית הספורט או עם חבישה אלסטית בהתאם להחלטת המנתח. באזור החתך יש רצועת פלסטר עדינה. לאחר כשעה בחדר התאוששות תועברי לחדר למשך 4 עד 6 שעות ואז תשוחוררי לבייתך.  

להלן שאלות נפוצות הנוגעות למהלך לאחר הניתוח:

 

1. האם, ועד כמה עלולים להופיע כאבים? בשעות הראשונות עלולים להופיע כאבים בינוניים עד חזקים וזהו השלב המטופל בתרופות נוגדות כאבים, הניתנות על ידי המנתח. בימים הבאים הכאבים בינוניים וניתנים לשליטה על ידי משככי כאבים רגילים. בד"כ לאחר כשבוע אין כאבים משמעותיים. בהגדלות בהן השתל מוחדר מתחת לשריר, הכאבים מעט יותר חזקים וממושכים ומלווים במגבלה בתפקוד הזרועות.
2. אילו משככי כאבים ניתן ליטול? הכאבים הללו מגיבים היטב לאופטלגין נוזלי ומשככי כאבים נוגדי דלקת (אדוויל, אדקס, נורופן ודומיהם). בהגדלה תת שרירית בד"כ הרופא ירשום תרופות מרשם חזקות יותר.
3. מתי מותר להרטיב את אזור הניתוח? בהתאם להוראת הרופא. בד"כ ניתן להתקלח ללא חשש 24 שעות לאחר השחרור במים פושרים. הפלסטר שעל החתך מודבק היטב ואינו יורד במים. ככלל, הפלסטר צריך להישאר במקומו והוא יוסר ע"י המנתח בפגישת הביקורת.
4. למשך כמה זמן יש ללבוש את חזיית הספורט? אם לא נאמר אחרת, צריך ללבוש את חזיית הספורט רוב שעות היממה, כולל בזמן השינה, במשך כחודש.
5. מתי ניתן לחזור לעבודה? היכולת לחזור לעבודה היא אישית, ובנוסף, תלויה בסוג העבודה. בהגדלה תת שרירית לוקח מעט יותר זמן לחזור לעבודה. ניתן לחזור לעבודה משרדית בדרך כלל לאחר שבוע, ולעבודה פיזית כעבור שבועיים עד שלושה.
6. מתי אפשר לעסוק בפעילות יומיומית מתונה (כגון: בישול, נהיגה וכ"ו)? ניתן לחזור לפעילות יומיומית פשוטה תוך ימים בודדים. לגבי נהיגה, עקב חשיבותה הבטיחותית לנו ולאחרים, אנחנו ממליצים לא לנהוג כל עוד יש כאבים משמעותיים או מגבלה תנועתית. בדרך כלל מדובר בכשבוע עד שבועיים.
7. כמה זמן יש להימנע מפעילות מאומצת? בד"כ אי אפשר לבצע פעילות מאומצת במשך כשבוע עד שבועיים. בהגדלה מעל לשריר אפשר לאחר מכן לבצע כל פעילות, אך אנחנו מבקשים להימנע מטלטול מוגזם של השדיים (קפיצה וריצה) במשך כחודש. בהגדלות תת-שריריות קיימת מגבלה על מאמץ יתר של חגורת הכתפיים והזרועות במשך 4 - 2 שבועות, לפי הוראות המנתח.
8. האם יש סכנה לשתלים בזמן טיסה או צלילה? ככל שידוע לנו אין מגבלה משמעותית בעניין זה. לטוס ניתן מיידית. לצלול ניתן לאחר תקופת החלמה, בהתאם להוראות המנתח.
9. מתי מותר לישון על הבטן? אנחנו ממליצים להימנע מכל צורה של לחץ משמעותי על החזה במשך חודש (כולל שינה על הבטן ומגע מיני המערב את החזה). לאחר הגדלה עם שתלים אנטומיים יש להימנע מלחץ על השתלים אפילו זמן ממושך יותר, בהתאם להוראת המנתח.
10. מתי ניתן יהיה ליהנות מתוצאות אופטימאליות? השדיים בתחילה נראים גדולים, נוקשים, גבוהים ורחוקים אחד מהשני. בהמשך הם קטנים מעט, מתרככים, יורדים ומתקרבים זה לזה. כעבור כחודש מתקבל כבר מראה אסתטי, ולאחר כ- 3 חדשים המראה כמעט סופי. במהלך השנה הראשונה עדיין עשויים לחול שינויים קטנים במראה ובתחושה. בהגדלה תת שרירית לוקח זמן רב יותר עד השגת מראה סופי.
11. האם ניתן להניק לאחר הגדלה? הניתוח ברוב המקרים אינו משפיע על ההנקה. מצד שני, ההנקה עשויה לפגום בתוצאות הניתוח ויש לקבל מהמנתח הסבר על כך.
12. האם התחושה של השד והפטמה משתנה? בחדשים לאחר הניתוח, התחושה על עור השד והפטמה שונה מהתחושה לפני הניתוח. בד"כ, התחושה הנורמאלית חוזרת תוך מספר חדשים, אולם, לעיתים, התהליך עשוי להמשך עד שנה וחצי. נזק בלתי הפיך לתחושה בפטמה נדיר, אם כי לא בלתי אפשרי.
13. האם אין חשש מביצוע בדיקת ממוגרפיה? לא. אנחנו ממליצים לא לבצע בדיקת ממוגרפיה במשך כחצי שנה לאחר הניתוח, אך לאחר מכן אין מניעה. עם זאת, חובה להודיע לבודק על נוכחות השתל, כיוון שאז נהוג לנקוט בטכניקת ממוגרפיה מעט שונה.
14. האם השתלים עשויים לגרום לסרטן או למחלה מערכתית אחרת? הנושא נבדק באופן די מקיף, ואין שום עדות ששתלי סיליקון עשויים לגרום לבעיה בריאותית כלשהי.
15. האם חובה להחליף את השתל כל מספר שנים? אין המלצה רשמית כזו, והנושא נתון לשיקולו של המנתח. ברור כי השתלים אינם לכל החיים וכאשר מתגלה בשתל כשל - יש להחליפו.
16. באילו מקרים יש ליצור קשר מיידי עם הרופא? אם מופיעים: נפיחות, שינוי צורה, כאבים יוצאי דופן, פצעים על עור השד, הפרשה או עליית חום. תמיד נכון להשוות בין שני השדיים. אם שד אחד מתנהג באופן יוצא דופן, יש ליצור קשר עם הרופא.

כל הניתוחים נושאים בחובם חוסר ודאות וסיכון

הגדלת חזה אינו ניתוח פשוט, אולם הוא בטוח הרבה יותר כאשר הוא מבוצע על ידי מנתח פלסטי מומחה. בכל ניתוח ישנם סיבוכים כלליים כמו זיהום, דימום, פתיחה של שולי הפצע, בעיות  ריפוי וצלקות. סיבוכים ייחודיים להגדלת שדיים:

1. דימום סביב השתל – לעתים רחוקות יכול להיגרם דימום משמעותי סביב השתל. דימום פעיל בחלל השתל, גורם לנפיחות בשד, ההולכת ומתפתחת על פני מספר שעות. מצב זה בד"כ קורה ב-12 שעות לאחר הניתוח, אבל לעתים נדירות גם מאוחר יותר. דימום כזה מחייב ניתוח נוסף, על מנת להחזיר את המצב לקדמותו.
2. הפרעות תחושה – פגיעה תחושתית בלתי הפיכה בפטמה נדירה למדי בניתוחי הגדלה. למרות זאת, ישנם מצבים של שינויי תחושה ממושכים, בעיקר של ירידה בתחושה. לעתים רחוקות יש הסובלות מתחושתיות יתר.
3. הפרעות הנקה – כמעט בכל המקרים ניתן להגיע להנקה מלאה. צריך להיות מודעים לעובדה שהנקה, ובמיוחד ממושכת, פוגעת בצורה האסתטית של השדיים.
4. מראה הפטמה – בחלק מהמקרים הפטמות לאחר הניתוח בולטות יותר, במידה והדבר מפריע ישנן מדבקות משי מיוחדות לפתרון הבעיה.
5. הפרעות ריפוי – התופעות יכולות לנוע מפתיחה קלה של שולי הפצע, שלא מצריכה טיפול מיוחד, ועד למצב בו יש חשיפה של השתל ואפילו צורך בהוצאתו. המונח הלא רפואי "דחיית שתל" בד"כ מתייחס לבעיה הזו. במקרה כזה, אם מוציאים את השתלים, יש להמתין לפחות 6 חודשים לפני ששוקלים ביצוע הניתוח מחדש.
6. זיהום – נדיר מאוד. ברוב המקרים מגיב היטב לטיפול אנטיביוטי. רק לעתים רחוקות מחייב הוצאה של השתל.
7. דלף סיליקון – תופעה זו הפכה לנדירה ביותר, עקב השיפור באיכות השתלים ועקב השינויים שנעשו בצמיגות הג'ל. דליפה בד"כ באה לידי ביטוי בשינוי צורת השד או הופעת גוש צמוד לשתל או הופעת סיליקון בבלוטות בית השחי. ניתן במצב זה לנסות להגיע לאבחנה ע"י ביצוע US (אולטרא-סאונד) או בצורה יותר חד משמעית ע"י בדיקת תהודה מגנטית (MRI). דליפה השתל מצריכה את החלפתו.
8. התכווצות הקופסית או התקשות המעטפת – היווצרות מעטפת סביב השתל הינה תופעה נורמלית ואינה מהווה בעיה. לעתים רחוקות, וללא אפשרות לחיזוי מראש , מעטפת זו עשויה להתעבות, להתקשות ואפילו להתכווץ. התופעה יכולה להתבטא בכאבים, התקשות או מראה כדורי מוגזם של השד. במקרים חריגים יש צורך בניתוח, ובמקרים אחרים ניתן לטפל בבעיה באמצעים שמרניים.
9. קפלים, גלים וקצוות מורגשים –  פני השטח של השתלים אמורים להיות חלקים, וכמובן שעדיף שהשתל לא יהיה מורגש כלל. בחלק מהמקרים ומסיבות שונות, ניתן לעיתים להרגיש או אפילו לראות קפלים או גלים על פני השד, המחמירים בהתכופפות קדימה. תופעה זו אופיינית לחלקים העליונים והאמצעיים של השד ומהווה בעיה אסתטית מטרידה. ישנן מספר אפשרויות לפתרון ויש להתאימן למקרה הפרטני.
10. צניחה של השדיים – תופעה זו מתרחשת בדרגה כזו או אחרת בכל ניתוחי ההגדלה ויש לראותה כחלק מהמהלך הנורמלי. ככל שהשתל יותר כבד (במיוחד במנח מעל השריר), הסיכון לצניחה עולה. כאשר הצניחה משמעותית, לעתים נשקול ביצוע הרמה של השדיים.
11. ירידה באיכות ממוגרפיה? – אין ירידה בגילוי מוקדם של סרטן השד. כמובן שהבדיקה נעשית באופן שונה ודקדקני יותר על מנת לסרוק אזורים של השד, אשר עשויים להיות מוסתרים ע"י השתל. ישנה טענה שבמנח תת שרירי, השתל מפריע פחות לבדיקה הממוגרפית. במקרים של ספק - ניתן לבצע בדיקות הדמיה אחרות, המופרעות פחות ע"י השתל, כגון: US (אולטראסאונד) או תהודה מגנטית (MRI)

 

חזרה לשגרה

הריפוי הינו תהליך מדורג, אשר שונה בין המטופלים ושונה בכל סוג של ניתוח. בדרך כלל תוך שבוע עד שבועיים ניתן לחזור לעבודה משרדית, ותוך 2 עד 4 שבועות לחזור לעבודה מאומצת יותר. לאחר חודש, ניתן בדרך כלל לחזור לשיגרה, כולל פעילות ספורט. לא רצוי במהלך ההחלמה לישון על הבטן או לייצר לחץ על אזור הניתוח, על מנת למנוע את תזוזת השתלים. אם תהיי בהריון, באופן עקרוני הניתוח לא אמור להשפיע על יכולתך להניק, אך יש לזכור כי הנקה ממושכת יכולה לפגוע בתוצאה הקוסמטית של הניתוח.  

המראה החדש

שביעות הרצון מניתוח הגדלת חזה הינה גבוהה ביותר. יש לזכור כי התוצאה הסופית באה לידי ביטוי רק אחרי 3 חודשים, וכן כי שתלים קטנים יותר עדיפים על פני שתלים גדולים מבחינת התוצאה הטבעית ושיעור הסיבוכים הקטן יותר.